על הסרט

בית מקלפים

סיפורו של אלירן, נער בסיכון, שחווה אלימות בילדותו בבית הוריו. מאז הוא מנסה להשתלב בחברה, אך נראה שסיכוייו לכך קלושים. הסרט מתעד את התבגרותו של אלירן בבי"ס שמטפל בנערים בסיכון דרך הטבע. שנה של התמודדות עם לימודים, אהבה ראשונה וחיפוש אחר פינה חמה בבית אימו, כניסיון האחרון שלו, אולי, להשתלב בחברה. בניסיונו ליצור לעצמו מקום ובית, הסרט עוקב אחר הפיכתו את חצר הבניין המוזנחת לפינת טבע חמימה ומופלאה ואת הטלטלות שפינה זו סופגת.

זווית אישית לסרט (אורי לוי) :

הוזמנתי ללוות , כצלם, קבוצה של נערים מביה"ס "יעלים" במסע רגלי בן עשרה ימים. המסע התחיל בהר מירון, המשיך בנחל עמוד, עבר דרך הכינרת, כלל טיפוס לרמת הגולן, יהודיה, ג'ילבון והזויתן. במהלך המסע הנערים סחבו על גבם את חפציהם ואת כלי הבישול, הכינו את הארוחות בטבע, הדליקו אש לעצמם בעזרת אבנים והתמודדו עם קשיי ההליכה באיזורים סלעיים, הרים וצוקים. במסע הזה פגשתי נערים יפים ומלאי חיים, שלמרות הקושי והפחד, מצליחים להתגבר על כל מכשול, ומול עיני ראיתי איך תחושת הביטחון שלהם הולכת ומתחזקת, ומיום ליום הם משילים מעליהם קליפה ועוד קליפה ומגלים בתוך עצמם יכולות חדשות ואפילו רצונות חדשים. ההתאהבות שלי היתה מהירה וכובשת, והזמינה הכרות מעמיקה יותר. הרגשתי שאני מוצא את עצמי דרכם, דרך החיוּת שיוצאת מהם. בתחילה חשבתי לקחת את החומרים ולעשות סרט על המסע, אך תוך כדי הצפייה בחומרים והכרותי הנמשכת עם הנערים, גדל בי הצורך והרצון להכיר את עולמם העמוק של נערים אלה בדרך יותר רצינית ומשמעותית. אחד הנערים, שהחיבור אליו היה חזק ומיידי, וקרה כמעט מעצמו, היה אלירן. המפגש עם האמביוולנטיות שבאישיותו - יכולתו לברוא עולמות ולהביא את עצמו לידי ביטוי עז, אל מול הפעמים, שבהם חוסר האמונה ביכולתו להצליח גובר מביא עליו הרס וחורבן, חיבר אותי למקומות בעצמי, מקומות של חוסר אמונה ושל אזלת יד אל מול כוחות עשייה ויצירה. החיבור שלי עם אלירן שולח אותי לילדותי. גדלתי בשכונת מצוקה של אנשים קשיי יום, שהיו חסרי יכולת לפרנס את המשפחה שלהם, למרות שיצאו לעבוד בשעות הבוקר המוקדמות וחזרו בשעות המאוחרות של הלילה. העדר דמות אב, אליה כל ילד משתוקק בכדי שתשרה עליו ביטחון ותהווה דמות לחיקוי, יצרה אצלי מקום חשוף ופגיע, הייתי בסך הכל ילד, וניסיתי לשמור על עצמי בכוחותיי האישיים והמוגבלים. החיפוש התמידי אחר דמות אב הדגיש את המקום החשוף שבילד שהייתי, ומי כמוני יודע עד כמה המקום הזה עלול לדחוף כל ילד להתפתות לכוחניות, ולו רק כדי לחזק את הצד הגברי שבו. היום, כשאני מתבונן לאחור, אני יכול לראות עד כמה הגבול בין התפתחות נורמטיבית בתוך חוויה שכזו לבין התדרדרות לעולמם של נערים בסיכון הוא גבול דק ושביר, ועד כמה הייתי אני, כנער, קרוב לחציית הגבול הזה. כמי שגדל ללא דמות אב משמעותית וחש חשוף ונטול הגנה כילד, אני מוצא הזדמנות נדירה לחקור, ללמוד ולחשוף את עולמם הפעור של נערים שגדלים ללא דמות אב וללא הגנה. באלירן, שעומד חסר אמונה ביכולות שלו להצליח ולהתחזק, משתקפת דמותי, ואני רואה בו גיבור. דרכו אני לומד להאמין יותר בעצמי ובכוחם של אחרים לעזור לילדים כמוהו - כמונו.

2012 all rights reserved. Template by .